דבי רבי ינאי אמרי. דלא קמיבעיא להו דודאי מותר דגדר מותר לזרוע בו כל מין תורבכינה מין מכל מיני שורות שזורעין בהן ונקט חדא מנייהו וה''ה לחריץ וכלומר במקום שיש גדר או חריץ לא איכפת לן דאף שאינן נראין בשתי השדות מ''מ יש כאן הפסק ביניהן וזורעין בזו ממין השורות בסמוך לחריץ או לגדר ובזו ממין שורו' אחרות בסמוך להן:

תורבכינה. שורות מל' תורא ברא דעינא בפ''ז דבכורות וכן הרבה בל' הגמ' ולפי שדרך מינין השונים לזרוע אותן שורות שורות הלכך נקט בלישניה על שם השורות:

וגדר יש בו להקל. מילתא באפי נפשה כלומר יש בגדר פעמים להקל ופעמים להחמיר כדמפרש ואזיל היך עבידא:

פחות מבית רובע מוקרח. אם יש מקום קרחת שהוא פנוי ואינו זרוע והוא פחות מבית רובע והוא בתוך שדה תבואה אסור לזרוע בו לא תבואה אחרת ולא ירק כדתנן לקמן בפרקין שצריך להרחיק תבואה מתבואה וירק מתבואה בית רובע ובקרחת תנן במתני' דלקמן שצריך שיהיה מקרחת לקרחת מקום בור שאינו זרוע בית רובע כחכמים דר''מ ואם הקיפו גדר לאותו מקום מוקרח מותר לזרוע בו כל מין שירצה מפני שהוא כמקום חלוק בפ''ע ודוקא מוקף גדר משום שכל סביבותיו זרוע תבואה והרי זה להקל:

בית רובע בבקעה. מקום פנוי בית רובע והוא בבקעה שאינה זרועה:

מותר לזרוע בו שני מינין. כלומר אחד מכאן בסמוך לו ומין אחר מכאן בסמוך לו שהרי יש כאן ריוח בית רובע בין מין אחד לחבירו ואם הקיפו גדר לאותו מקום הזרוע משני המינין אסור שאע''פ שיש ביניהם ריוח בית רובע באמצע מ''מ הגדר עשה אותן כמקום אחד והרי יש כאן כלאים וה''ז להחמיר:

והתחתונה סמוכה לגדר. או או קאמר כלומר או שיש שם גדר והגדר הוא למטה בינתים והתחתונה היא סמוכה להגדר שאין הגדר נראה בעליונה והא דנקט חריץ בעליונה וגדר בתחתונה משום שכן דרך לעשות החריץ במקום הגבוה כדי שיהו מי הגשמים יורדין למטה והגדר מדרך לעשותו במקום היותר נמוך לפי שעומד וקבוע שם ובעיא היא דקמיבעיא ליה דאנן תנן במתניתין שהגדר שהוא גבוה עשרה וכן החריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה מפסיקין בין השדות ומותר לזרוע מין אחד מכאן בסמוך לו ומין אחר מכאן והשתא הוא דקמיבעיא לן בכה''ג שאין החריץ נראה אלא בעליונה והגדר אינו נראה אלא בתחתונה מהו שמפסיקין ויהא מותר לזרוע סמוך לחריץ בעליונה ממין זה ובתחתונה סמוך לו ממין אחר כן בהגדר:

שתי שדות זו על גב זו. שקרקעיתה של אחת גבוה מעל גבי חבירתה:

העליונה סמוכה לחריץ. שהחריץ הוא בשדה העליונה בצדה ששם מתחלקת התחתונה הנמוכה ממנה והיינו העליונה סמוכה לחריץ לפי שהחריץ אינו נראה בתחתונה כ''א בעליונה:

גריד. קרקע יבשה מותר לזרוע בו כל מין שירצה משום דאין הזרעים יונקין כ''כ זה מזה ומיהת הרחקה בעי אבל לא כ''כ כמו בקרקע לחה ובינונית וכדמפרש ר' יוחנן:

ובלבד שיעשה שלשה בתוך ששה. שלשה מיני זרעים בתוך רוחב ששה טפחים והיינו שזורע מין אחד טפח ומניח טפח ומחצה וזורע מין אחר טפח ומניח טפח ומחצה וזורע טפח וזהו שיעור יניקת זרעים כדאמרינן לקמן בפ''ג בערוגה אלא שבערוגה ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה מינין ד' בד' רוחות וא' באמצע וכאן זורעים משך האורך ברוחב טפח הלכך שלשה בתוך ששה ובערוגה לא התירו אלא מיני ירקות וכאן אף שאר מיני זרעים דמיירי בשדות כדמסיק לקמן שכל אלו הדינים בשדות אמורין:

ושלשה שהן סמוכין לגדר כגריד כלומר כל ג''ט הסמוכין לגדר בתורת גריד דיינינן להו לפי שסמוך לגדר נעשה הקרקע קשה מחמת בנין הגדר ואם יש עוד ג''ט גריד סמוכין אצליהן מצטרפין לששה טפחים גריד וזורעין בתוכן ג' מינין:

מאחר שהוצלו אלו אף זה הוצל. אע''פ שאין בין מין הד' לבין מין שאצלו שיעור הרחקה מ''מ מכיון שהוצלו והותרו אלו הג' בתוך ששה הוצל אף זה עמהם:

היו שנים בתוך ששה ואחד חוץ לששה. וכגון שאלו השנים נזרעו רצופין דאם יש שיעור הרחקה ביניהם השתא ג' בתוך ששה מותרין שנים מבעיא אלא דמיירי שזרע השנים בתוך ג''ט של הששה והניח שאר המקום של הו''ט פנוי וזרע הג' בטפח שחוץ לששה והא קמ''ל דאע''ג דיש כאן בין השלישי להמין שבצדו ג''ט וסד''א דהוא לבדו הותר והלכך קאמר דהשלישי בתר הני תרתי הוא דגריר ומאחר שלא הוצלו אלו השנים אף זה הג' לא הוצל:

היו שם. בשדה גריד שורה על פני משך ארכה מכאן ושורה גדר מכאן:

ושורה. כלומר ושורה אחת של קרקע באמצע:

חובשין את השורה גבי של גדר. כלומר מושכין וקושרין שורה זו שבאמצע לגבי האי שורה של גדר ולא לגבי שורה של גריד ונ''מ הוא דאם דיינין ליה כשורה של גריד לא הותר אלא שלשה בתוך ששה אבל אם מושכין אותה לשורה של גדר שאצלה א''כ יכול הוא לזורעה על פני כולה ואינה נחשבת בתוך שורה של גריד אלא כמו בדין הגדר המפסיק דזורע מין אחד מכאן ומין אחר בצד השני של הגדר מכאן ושורה של הגריד נחשבת בפ''ע ואין שורה זו מצטרפת עמה:

בשדות. כלומר כל מה שאמרנו בשדות הוא. א''נ אשלפניו קאי גבי של גדר בשדות שאותה השורה נידונית ונמשכת לשורה של גדר דמפסיק בשדות וכלומר שאינה מצטרפת עם השורה של גריד להיות נחשבת עמהם כאחד כדאמרן:

היו ג' זרעונין בתוך ששה ואחד חוץ לששה. כגון שהיו ז' טפחים וזרע מין הרביעי בטפח השביעי:

שמע לה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ב סומך לשרשי אילן שיבשו שהן גבוהין עשרה טפחים וש''מ מדלא אמר אלא יבשו ואינן ראוין לזרוע על גביהן:

גדר מהו שיציל את הזרעים. ומפרש לה הש''ס דמאי קמיבעיא ליה הא אנן תנן דהגדר מפסיק בין הזרעים וקאמר דהכי קמבעיא לן גדר זרוע מהו שיציל את הירק כצ''ל וגריד הכתוב כאן בספרי הדפוס ט''ס הוא כלומר היכא הוא דקמבעיא לן בגדר זרוע כגון שעלה עפר על הגדר וזרע על גביו מהו שיציל את מיני הירק הנזרעים מכאן ומכאן דאיכא למימר הואיל והגדר עצמו זרוע הוא בטל ליה מתורת גדר או דילמא מכיון דאפ''ה גדר גבוה עשרה הוא מציל וזורע מין זה מכאן ומין אחר מכאן:

הא לח אסור. אם עדיין יש בהשרשים לחלוחית שראוין לזרוע על עפר שהעלו על גביהן אסור ושמעינן שגדר זרוע אינו מציל להפסיק במיני זרעים:

ר' יוסי שמע לה. להתירא מן הדא דתנינן במתני' סומך וכו' ולגדר שהוא גבוה י''ט וקס''ד מדקתני גדר סתמא ש''מ אפי' הוא זרוע מציל כל זמן שהוא גבוה י''ט דבגבוה י' לחוד תליא מילתא הדא אמרה וכו':

אפ''ת. ודחי לה הש''ס דלא שמעינן כלום מדקתני ולגדר שהוא גבוה י''ט דאפי' תימא אין גדר זרוע מציל ושנייא במתני' דלא מיירי אלא בסתם גדר שאינו זרוע דאילו זרוע הוא אינו מציל את הזרעים דבטל ליה מתורת גדר:

גריד ומשך. הקרקע מהו שיצטרפו כדמפרש ואזיל היך עבידא ולענין מאי קמיבעיא ליה:

היה שם מקום אורך י' אמות ומחצה על רוחב ששה. וזה אינו בית רובע דאילו בית רובע צריך שיהא גם הרוחב עשר אמות בקירוב:

א''צ גריד. כלומר והמקום הזה אין אנו צריכין לומר שהיה גריד דאילו גריד הא אמרינן לעיל דסגי ברוחב ששה וכדמפרש ר' יוחנן אלא כי קמיבעיא לן אם עשה גריד מכאן כלומר שנעשה הקרקע איזה מקום גריד מצד אחד מכאן ומהו שיהא מותר לסמוך מיני זרעים משתי רוחותיו מי אמרינן דאע''פ שאין כאן רוחב של בית רובע אפילו הכי זהו מקצת הרוחב שנעשה גריד מצטרף והגריד שאינו ראיי לזריעה כ''כ מצטרף עם משך הרחב ששה ומפסיק או דילמא הואיל ואין כאן שיעור רוחב בית רובע בין הכל אינו מפסיק ולא אפשיטא:

ארוכה עשרה ורחב ארבעה. אע''פ שאין בגבהה עשרה. אפ''ה מותר לסמוך לה משתי רוחותיה והיינו מכאן ומכאן לארכה דהאורך עשרה כגבוה עשרה דמי אבל משני הצדדין של הרוחב אסור דאין כאן אלא רוחב ד' בלבד ולפיכך אם היתה עשרה על עשרה מותר לסמוך לה מיני זרעים מד' רוחותיה:

מתני' כל שהוא בתוך בית רובע. של שיעור ההרחק שבין מין למין עולה לחשבון מדת בית רובע ואע''פ שאין המקום ראוי לזריעה:

אכלת הגפן. מה שהגפן תופסת סביבותיה דהיינו כדי עבודתה שאוכלת אותן לפי שאסור שם לזרוע וכן הקבר והסלע אפי' אינו גבוה י''ט דאילו גבוהה י' הוא עצמו מפסיק כדתנן לעיל:

תבואה בתבואה. אם שדהו זרועה תבואה ממין זה ובא לזרוע בה תבואה ממין אחר צריך להרחיק בית רובע וקאמר בגמ' ובלבד שלא תהא חבושה מד' רוחותיה כלומ' שלא יהא מין זה מקיף את האחר מד' רוחות סביב דלא מהני הרחקה אא''כ פותח מרוח אחת:

וירק בתבואה בית רובע. ודוקא בזורע הירק במרובע אבל אם עושה שורה של ירק בתוך שדה תבואה די בששה טפחים כדתנן לקמן בפ''ג היתה שדהו זרועה תבואה ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין נותנין לה עבודתה ו''ט:

ר''א אומר לעולם ירק בתבואה. בין במרובע בין בשורה ששה טפחים ואין הלכה כר''א:

מתני' תבואה נוטה על גבי תבואה. כגון שנזרעו כהלכה בההרחק אלא שהשבלים מתוך גדלן נכפפין זה על זה וכן כולן:

הכל מותר חוץ מדלעת יונית. אם היו העלין שלה נוטים ע''ג תבואה או ע''ג ירק לפי שהן ארוכין הרבה ומתפשטין ביותר ומסתבכין ומתקשרין עם המין אשר נוטין עליו ומיחזי ככלאים:

אף הקישות. קשואין ופול המצרי פאסול''י בלע''ז:

ורואה אני את דבריהם מדברי. שאין בהן מסתבכין כדלעת יונת וכן הלכה שהכל מותר חוץ מדלעת יונית שאם נטתה צריך שיעקור מלפניה:

בית כור. ל' סאה וטעמא דראב''י לא אתפרש והלכה כחכמים:

וחכ''א וכו'. כמו שאפרש בגמ':

היתה קרחת אחת או שתים. בתוך שדה תבואה זורען חרדל לפי שאינן נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה אבל שלשה קרחות נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה שאין דרך לזרוע מן החרדל שדה גדולה ושאר המינין אפי' שלשה קרחות אינן נראות כשדה לפי שדרך לזרוע מהן הרבה ביחד:

וזורע בתוכה כל מין שירצה. דס''ל לר''מ דכיון דמרובעות הן נראות מופרשות ומובדלות זו מזו ולא בעינן הרחק כלל:

עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע. שהרי בסאה יש כ''ד רובע של הקב שהסאה היא ששה קבין ושיעור בית רובע פירשתי בריש פ''ב דפאה שהוא עשר אמות ועשר אצבעות שהן שני טפחים ומחצה על רוחב עשר אמות לפי חשבון אמה בינונית שהיא ששה טפחים וכל טפח ד' אצבעות באגודל כיצד בית סאה היא חמשים אמה על חמשים אמה לפי חשבון חצר המשכן שהיה סאתים מאה על חמשים תעשה כ''ה קרחות לבית סאה תהיה כל אחת עשר על עשר קח אחת מהן כדי שישארו כ''ד קרחות ותחלקנה לכ''ד רצועות תהיה כל רצועה הרוחב שני טפחים ומחצה באורך עשר אמות תן כל רצועה מאלו לארכה בצד ראש כל קרחת נמצא כל קרחת אורך עשר אמות ושני טפחים ומחצה על רחב עשר אמות וזהו שיעור בית רובע:

מתני' קרחת קרחת מכל מין. שרוצה לזרוע בכל קרחת וקרחת מין א' וקרחת הוא מקום פנוי ואינו זרוע מלשון מקרחתו שנמרט השער ונשאר המקום חלק:

היך עבידא תלת ותרתיי וחדא ותרתיי וחדא. שעושה חמשה שורות של חמשה חמשה קרחות וזורע בשורה ראשונה הקרחת הראשונה והשלישית והחמישית ובשורה שניה הקרחת השניה והרביעית ובשורה השלישית זורע קרחת השלישית לבדה ובשורה הרביעית הקרחת השניה והרביעית ובשור' החמישית קרחת השלישי' לבדה והיינו דקאמר תלת ותרתיי וחדא ותרתיי וחדא וזו צורתה הרי כאן תשע זרועות בדילוג ואין קרחת אחת זרועה סמוכה לחברתה בגדר השוה ואע''פ שבקרן זוית נוגעות הן הזרעים זו בזו הא לא איכפת לן דהוי כראש תור דמותר בבית רובע לד''ה והרי כל קרחה היא בית רובע וההרחק בין כל אחת ואחת הוא בית רובע בקירוב וא''ת א''כ יכול אתה לזרוע גם בראשונה ובחמישית של שורה הג' וכן בראשונ' וחמישית של שורה החמישית ויהיו י''ג קרחות ואין אחת זרועה סמוכה לחברתה כ''א בקרן זוית וזה מותר הא ליתא דאנן בעינן שלא יהו השורות השוות משולבות ומשולשות בקרחות זרועות ואם אתה אומר כן יהו השורות הראשונה והג' והה' מוקפות בזרע שבקרחות המקצעות והיינו דקאמר לא חבושות וכדפרישי' דאשורות קאי שאם יזרע הקרחת הראשונה שבשורה השלישית כבר הג' ראשונות המה משולבות במשולש מצד אחד (כזה) ופשיטא אם יזרע עוד בתוכה בקרחת הה' תהיינה משולבות במשולש גם מצד השני וכן אם יזרע עוד גם בשורה החמישית הא' והה' תהיינה כל השורות משולבות מכל הצדדין ולפיכך אי אתה יכול לזרוע בשום פנים כ''א תשע קרחות בצמצום ולא יותר ומה שתמצא בשורה זו בתוך הקרחות האמצעיות כמו משולש ומרובע בשילוש הא לק''מ דהעיקר שלא יהיו נראות ראשי השורות משולבות ותכופות זו לזו בהיקף המשולש והיינו דקאמר לא חבושות וכן שום קרחת לא תהיה סמוכה לחברתה דוק ותשכח כי זהו כוונת הסוגיא:

ורבנן אמרי ובלבד שלא יהו חבושות השורות ולא יהו סמוכות שום קרחת אחת לחברתה הלכך קסברי תשע קרחות מותרות ועשר אסורות כדמפרש ואזיל:

גמ' על ראשה. כלומר הא דחכמים ארישא דמתני' קמהדרי דר''מ קאמר עושה כ''ד קרחות לבית סאה אפי' חבושות אפי' סמוכות. חבושות אשורות קאי וסמוכות אקרחות קאי כלומר כשיש בהשורות קרחות זרועות אפי' אין כל הקרחות זרועות סמוכות זו לזו כ''א שהן נזרעות בדילוג אלא שהשורות השוות הן מקושרות ומשולבות זו עם זו ואפי' הקרחות הן בדילוג זה נקרא חבושות כמו שתראה בהצורה וכדלקמן ור''מ מתיר הכל אפי' השורות חבושות ואפי' כל הקרחות הן זרועות סמוכות זו לזו בלי דילוג:

מתני' כל שהוא בתוך בית רובע. של שיעור ההרחק שבין מין למין עולה לחשבון מדת בית רובע ואע''פ שאין המקום ראוי לזריעה:

אכלת הגפן. מה שהגפן תופסת סביבותיה דהיינו כדי עבודתה שאוכלת אותן לפי שאסור שם לזרוע וכן הקבר והסלע אפי' אינו גבוה י''ט דאילו גבוהה י' הוא עצמו מפסיק כדתנן לעיל:

תבואה בתבואה. אם שדהו זרועה תבואה ממין זה ובא לזרוע בה תבואה ממין אחר צריך להרחיק בית רובע וקאמר בגמ' ובלבד שלא תהא חבושה מד' רוחותיה כלומ' שלא יהא מין זה מקיף את האחר מד' רוחות סביב דלא מהני הרחקה אא''כ פותח מרוח אחת:

וירק בתבואה בית רובע. ודוקא בזורע הירק במרובע אבל אם עושה שורה של ירק בתוך שדה תבואה די בששה טפחים כדתנן לקמן בפ''ג היתה שדהו זרועה תבואה ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין נותנין לה עבודתה ו''ט:

ר''א אומר לעולם ירק בתבואה. בין במרובע בין בשורה ששה טפחים ואין הלכה כר''א:

מתני' תבואה נוטה על גבי תבואה. כגון שנזרעו כהלכה בההרחק אלא שהשבלים מתוך גדלן נכפפין זה על זה וכן כולן:

הכל מותר חוץ מדלעת יונית. אם היו העלין שלה נוטים ע''ג תבואה או ע''ג ירק לפי שהן ארוכין הרבה ומתפשטין ביותר ומסתבכין ומתקשרין עם המין אשר נוטין עליו ומיחזי ככלאים:

אף הקישות. קשואין ופול המצרי פאסול''י בלע''ז:

ורואה אני את דבריהם מדברי. שאין בהן מסתבכין כדלעת יונת וכן הלכה שהכל מותר חוץ מדלעת יונית שאם נטתה צריך שיעקור מלפניה:

בית כור. ל' סאה וטעמא דראב''י לא אתפרש והלכה כחכמים:

וחכ''א וכו'. כמו שאפרש בגמ':

היתה קרחת אחת או שתים. בתוך שדה תבואה זורען חרדל לפי שאינן נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה אבל שלשה קרחות נראות כשדה חרדל בתוך שדה תבואה שאין דרך לזרוע מן החרדל שדה גדולה ושאר המינין אפי' שלשה קרחות אינן נראות כשדה לפי שדרך לזרוע מהן הרבה ביחד:

וזורע בתוכה כל מין שירצה. דס''ל לר''מ דכיון דמרובעות הן נראות מופרשות ומובדלות זו מזו ולא בעינן הרחק כלל:

עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע. שהרי בסאה יש כ''ד רובע של הקב שהסאה היא ששה קבין ושיעור בית רובע פירשתי בריש פ''ב דפאה שהוא עשר אמות ועשר אצבעות שהן שני טפחים ומחצה על רוחב עשר אמות לפי חשבון אמה בינונית שהיא ששה טפחים וכל טפח ד' אצבעות באגודל כיצד בית סאה היא חמשים אמה על חמשים אמה לפי חשבון חצר המשכן שהיה סאתים מאה על חמשים תעשה כ''ה קרחות לבית סאה תהיה כל אחת עשר על עשר קח אחת מהן כדי שישארו כ''ד קרחות ותחלקנה לכ''ד רצועות תהיה כל רצועה הרוחב שני טפחים ומחצה באורך עשר אמות תן כל רצועה מאלו לארכה בצד ראש כל קרחת נמצא כל קרחת אורך עשר אמות ושני טפחים ומחצה על רחב עשר אמות וזהו שיעור בית רובע:

מתני' קרחת קרחת מכל מין. שרוצה לזרוע בכל קרחת וקרחת מין א' וקרחת הוא מקום פנוי ואינו זרוע מלשון מקרחתו שנמרט השער ונשאר המקום חלק: